פרק ה – אל תשאלי
"אל תשאלי , חזרתי אתמול מהצפון מקוררת של החיים", היא אומרת לי בטלפון , למה? שאלתי, "ישנו באוהל בחוץ , היה קפוא ונוראי וסבלתי כל כך", אז למה בכלל הסכמת לדבר הזה? הרי את יודעת שזה לא הקטע שלך בכלל. "שלום בית" היא ענתה לי, "צריך לפעמים לעשות דברים שלא אוהבים."
האומנם?
"נסענו לטיול ג'יפים במדבר ו-8 שעות רק קפצתי בגי'פ וסבלתי מכל רגע , בסוף חזרתי עם בחילות נוראיות , אימל'ה" , למה הלכת? "חשבתי לעשות משהו שהוא אוהב, ללכת לקראתו, להראות לו שאני גם יכולה – ומה קרה בסוף, בסוף כל כך סבלתי שהתחלתי להתלונן ולרצות לחזור הביתה יותר מוקדם ולא הצלחנו למצוא דרך לצאת מהטיול , יצא שממש הרגשתי רע חצי מהטיול וזה היה פשוט נוראי, כל כך התאכזב ממני שלא הצלחתי לעמוד במשימה ולא נהנתי בכלל, עדיף היה שלא הייתי באה בכלל."
****
שלום בית, מה זה אומר בכלל? זה אומר שאני צריכה לפעמים לוותר על הרצונות שלי ולעשות משהו שאני לא אוהבת עבורו? כדי שהוא יהיה מרוצה ממני, כדי שיהיה שלום בית? זה אומר להכריח את עצמי לעשות דברים שאני יודעת שלא עושים לי שמח וטוב? למה? הרי זה יוצר בדיוק ההיפך, מתישהו הגוף מכריע וכעס נוראי עולה עד שמתפרץ ומציף את הכול .. זה אף פעם לא עושה את העבודה, אז מה הקטע בעצם?
יש הבדל בין חוויה שעדיין אין לי עליה דעה, שעדיין לא חוויתי ואני לא יודעת אם אני אוהבת או לא, לבין חוויה שאני כבר יודעת שלא עושה לי טוב ואני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שאולי הפעם זה כן יעבוד וכן ישתנה לטובה.
אני בעד לפתוח את עצמינו לחוויות ולנסות ולראות מה אוהבות ומה פחות, אבל ברגע שהבנת שזה לא, אז לא! פשוט לא! כי פשוט לא משתלם, את גם סובלת בסוף וגם מתאכזבים ממך, אז פשוט לא!
תהיי טובה לעצמך, דברי עם הפחד, דברי עם הכאב, אל תעשי דברים שאת לא רוצה, תהיי ב-integrity עם עצמך והכל יתיישר לכיוונך.
